הורי רוצים לשכור שמרטפית, אבל אני מציע שיתנו לי את הכסף שהתכוונו לתת לה, ואשמור על עצמי, בתנאי שהמקל-משטרה של אבי יהיה במיטתי מתחת לכרית.
מדלת המטבח שלנו עד קצה המרפסת החשוכה מפרידים כעשרה מטרים. אינני מעז לצאת לשם בלילה, אבל יום אחד אבי מעודד אותי לנסות ללכת בחושך "אפילו מטר אחד", ומבטיח שיבוא לחלץ אותי אם יקרה לי משהו. אני הולך עד הקצה, למרות שאבי אינו יכול לראות אם אכן הגעתי לשם.
*
לפחות פעם בשבוע אבי לוקח אותי לקולנוע "סמדר” שבמושבה הגרמנית לראות סרט מלחמה (הוא קורא לזה בשם: “בים בום פילם"). פעם, בדרך לסרט, אני מסביר לו שסרט זה לא דבר אמיתי. -“אמיתי לגמרי”, פוסק אבי: "התפאורה אמיתית, השחקנים אמיתיים, הבמאי אמיתי, התזמורת מנגנת לפי שרביטו של המנצח... הכל לגמרי אמיתי.
*
במספרה במושבה הגרמנית אני רואה במראה את אחד מתושבי מקור חיים יושב על כיסא ומחייך אלי. אינני מבין שזו מראה – אני מאמין שאני רואה את החדר הסמוך, שדומה אמנם לחדר שבו אני מסתפר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה