לפני חמישים שנים, כשהייתי חייל בקיבוץ רביבים,
בא אליי שיר אחד, ושאל אם יש לי מקום בשבילו. קניתי פנקס, ועשיתי לו מקום. אחריו בא
עוד שיר, ועוד שיר, עד שלא היה עוד מקום בפנקס. לא הראיתי אף שיר לאף אחד. והיה בקיבוץ
רביבים זוג סופרים, יונת ואלכסנדר סנד, שהיו כותבים ביחד. באחד הימים הראיתי ליונת
שיר אחד, והוא מצא חן בעיניה, והיא העירה לי עליו הערות, וביקשה שאראה לה עוד שיר,
ועוד שיר - עד שקראה את כל הפנקס. כשעזבתי את קיבוץ רביבים שלחה אותי לעורך "משא",
המוסף הספרותי של "דבר". לפני שש שנים פנתה אליי משוררת ברזילאית, יהודייה,
שכתבה שיר בעברית. השיר מצא חן בעיניי, והערתי לה עליו הערות, וביקשתי שתשלח לי עוד
שיר ועוד שיר, עד שנהיה ספר... והרגשתי יונת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה