סיפורו של ספר

א.         תחביבי המוזר- לחלץ יוצרים שנתקעו עם יצירות לא גמורות

יצאתי לגמלאות לפני למעלה מעשר שנים בלי להכין לעצמי עיסוק חלופי. מה מאד שמחתי כשידידי, שהוא קולנוען, ביקש שאעזור לו לסיים תסריט תקוע. כאשר שמע על כך ידידו של ידידי, ביקש שאעזור גם לו לסיים תסריט תקוע. בינתיים חזר בני מהודו עם אהילי קרטון צבעוניים למכירה. לכל אהיל היו חמישה קצוות, אבל הציעו לו להמציא אהיל בצורת מגן דוד, עם ששה קצוות, והוא הצליח לייצר אהיל כזה. פתחתי אתר באינטרנט, באנגלית, כדי לשווק את האהיל ברחבי העולם. מהר מאד מצאתי את עצמי חוקר את סמל המגן דוד בתרבויות השונות. במסגרת מחקר זה, שנמשך חמש שנים, פגשתי ארכאולוג ירושלמי שגילה צורת מגן דוד מהתקופה הרומית בחפירותיו. הוא סיפר לי שנתקע עם ספר על תובנותיו בארכאולוגיה. עזרתי לו לפרסם את הספר באינטרנט. לאחר מכן פגשתי ד"ר לאמנות שנתקע עם מחקר על המגן דוד. עזרתי לו לפתח ולפרסם את מחקרו. ועזרתי גם לצלם חובב, ששלח לי צילומי מגני דוד לפרסום בבלוג שלי, ונתקע עם כתבות שכתב על מצבות של אנשים שנפלו על קדושת הארץ. מעטים ידעו על תחביבי המוזר, אבל לא יכולתי להסתירו מילדיי. כאשר הבת שלי שמעה משחר קדמון שהוא תקוע עם ספרו, "צל בתוך המים", הפנתה אותו אלי. וכאשר שמע שחר שידידתו הברזילאית, יערה צ'רשניה, תקועה עם שירים שכתבה בעברית, הציע לה לפנות אלי. כך התחילה כתיבתו של "ברזילאית שכמותי", שיוצא בימים אלה לאור בהוצאת עיתון 77.

ב.         פגישה גורלית

 ארבע שנים לאחר שהתחלתי לכתוב שירים עם יערה, התקיים בסאו פאולו ערב השקה לכבוד צאתו לאור של תרגום לאחד מספריו של רוני סומק לפורטוגזית. בסוף האירוע הראתה יערה לרוני כמה שירים שכתבה אתי על סאו פאולו. רוני אהב את השירים וכתב לה:

"השירים האלה הם תיפופי סמבה. את כותבת על עיר ומאנישה (מלשון הופכת אותה לאנושית) אותה. פתאום העיר הופכת להיות גם בגובה העיניים וגם גבוהה מאד. אני אוהב את השירים האלה".

 יערה סיירה עם רוני ועם ליאורה ברחבי עירה, וכאשר הגיעה, בשנה שלאחר מכן, לביקור בישראל טיילו איתה רוני וליאורה בתל אביב. לפני כמה חודשים הצעתי ליערה שאוציא לנו, כמתנה לסיום הכתיבה, ספר מהודר בכריכה קשה בשני עותקים - אחד לי ואחד לה. יערה הסכימה, והציעה לשלוח  את הספר לרוני סומק. שחר קדמון קרא גם הוא את הספר, והציע להוציאו לאור לציבור הרחב. כשערכתי את הספר שלחתי ליערה כל פרק מעשרת פרקיו לאישור. בסיום שלב זה יערה שלחה את הספר כקובץ טקסט לרוני סומק. רוני קרא את הספר והמליץ להוציאו לאור בהוצאת עיתון 77. הוא גם הסכים שנראה לעורכים את התגובה שלו: " הפינג פונג הזה  יפה בעיני. כדורי המלים עוברים מקצה אחד של שולחן לקצהו האחר. יש לפעמים רעיונים מתנגשים (וזה ממש מעולה) ויש תחושה שהקורא רואה את הכדורים, וגם מרגיש את הרוח המלווה את המעוף הזה".

ג.          מיסטיקה

בצירוף מקרים מוצלח במיוחד הגיעו אליי מהדפוס שני העותקים של הספר כמה ימים לפני שנפגשתי עם העורכים של ההוצאה, כך שהם יכלו לקבל ממנו רושם חי על התוצר הסופי. הם היו קשובים להפליא לכל הצעה שהצעתי. אולי השפיע עליהם הסיפור שסיפרתי להם על עזרתי לאביה של העורכת בפרסום באינטרנט של הכתבות התקועות על מצבות של אנשים שנפלו על קדושת הארץ, שהיא היתה זו שערכה חלק מהן.