סיפור על הוצאת ספר שיריי לאור בדפוס

 לאחרונה צפיתי באינטרנט בהרצאה על שפינוזה שממנה הבנתי שהוא האמין שאין מקריות בעולם, שכל מה שקורה קורה בהכרח. הרעיון הזה ענה לי על שתי שאלות לא פתורות שהיו לי. האחת,  לגבי קיומם או אי קיומם של צירופי-מקרים, והשנייה, לגבי רגשות האשמה והמבוכה שליוו תמיד את כתיבת השירים שלי. הבנתי, סוף סוף, שאני כותב אותם לא בגללי, אלא  בגלל אלוהים או בגלל הטבע, או בגלל שניהם.

לפרסם מחקרים או צילומים אמנותיים לא הביך אותי כי עיסוקים אלה הם הרבה פחות חושפניים. כשפרסמתי לפני חמישים שנה שמונה שירים בעיתון ניגשו אליי חבריי בחוג לספרות עברית באוניברסיטה לברך אותי על הפרסום וגרמו לי לרגעים של מבוכה.

כאשר חיים גורי קרא את השירים האלה במערכת של אותו עיתון הוא שאל אותי: "נו, מתי הספר"? עניתי לו שהספר יבוא בדיוק בזמן המתאים, אבל לא בקרוב. לא חשבתי שזה ייקח חמישים שנה. 

לפני כמה שנים פרסמתי את כל שיריי באינטרנט, לאחר שגיליתי שאף אחד אינו קורא אותם שם. ואכן הפרסום הזה עבר בשלום בלי לגרום לי לקמצוץ של מבוכה.

לפני שנה הפקתי ספר בשם "ברזילאית שכמותי" שהוא סיכום של חילופי  אימיילים ביני ובין יערה צ'רשנייה. הספר כולל עשרות שירים שיערה שלחה לי לשיפוץ, ביחד עם דברי ההסבר שלה לשירים, וביחד עם ההערות שלי לדבריה. פרסום הספר הזה בדפוס, בהוצאת "עיתון 77", גרם לי למבוכה קלה, נסבלת, אבל לעשות לו מסיבת השקה לא הסכמתי. בקיצור, ניצלתי מן המבוכה בגלל שהסתתרתי מאחורי יערה. אבל האירוע כולו זעזע את המובן מאליו שהיה לי לגבי אי פרסום שיריי בספר מודפס, כי אם כבר יודעים שאני עוסק בשירה מדוע לא להדפיס את השירים שלי בספר?

לקראת יום הולדתי השבעים התחלתי לחשוב מה יקרה לשירים שלי אחרי מותי. כל זמן שעבדתי נדמה היה לי שאחיה לנצח, אבל היציאה לגמלאות מעודדת מחשבות על הסוף, כי אחרי העבודה יש גמלאות אבל אחרי הגמלאות מתים. הלכתי לאיזו הוצאה לאור, ושם הבטיחו להוציא לי את הספר... ושכחו שהבטיחו. גם במקרה הזה אני מבין שאלוהים או הטבע התערבו כדי שהספר ייצא על ידי האיש הנכון ברגע הנכון. לאחר שחיכיתי חצי שנה פניתי למיכאל עמר, שהכין לדפוס והדפיס את רוב ספרי המחקר והצילומים האמנותיים שלי, והוא גמר את העבודה תוך חודש, כך שהספרים הגיעו אליי שלושה חודשים לפני יום הולדתי.

שם הספר - "לשתוק אי אפשר וכל דיבור רק גורע" - בא מאיזה שיר שהיה כל כך גרוע בעיניי עד שמחקתי אותו לא רק ממחברתי אלא גם מזכרוני, אבל ביומני ציינתי, לפני כארבעים שנה, שאם יום אחד אוציא לאור ספר שירים זה יהיה שמו. וכך עשיתי.

רק לאחר פרסום הספר הבנתי שאת השיר הפותח את הספר ניתן להבין, בין היתר, כהתייחסות לפרסום שיריי בספר מודפס... פרסום שממנו הצלחתי, עד כה, להתחמק.

והנה השיר:

אין דבר

בסופו של דבר

אודות העיקר

שהיה כאן

ונזהר

וחמק ועבר

הערה:

הספר אינו מיועד למכירה.

ניתן לקרוא אותו בספרייה הלאומית או באינטרנט בקישורית:

https://www.flickr.com/photos/zeevveez/albums/72157670492959528