אני כותב (ולא מפרסם) מחזור שירים בשם "הסגדן" שתמציתו: בתור חילוני יש לי תפיסת עולם של מדען שאיננה מספקת אותי. יש לי נטיה לאמונות תפלות שאינני שלם אתה. אינני מקבל ואינני דוחה את עקרונות הדת; ועדיין אינני שמח... מה שמקרב אותי לאמן,שמבדר אותי ומפיג את חרדותיי.
1995
*
אני כותב ביומני ביום 28 פברואר 1992: חלמתי שאני קורא את שירו הראשון של ביאליק. קמתי בבוקר ולא זכרתי את השיר - כמה חבל.
1995
רופאת שיניים ממליצה שאנקה את השיניים במי מלח, ויוצאת לחופשת לידה. עד שהיא חוזרת לעבודתה מתפתחים לי חורים בכמה וכמה שיניים, וכן חלה נסיגה חמורה של החניכיים. אני קורא בעיתון על חוקר ישראלי מ"מכון וויצמן" שממציא תרופה שמשתחררת בחניכיים באיטיות לאורך ימים אחדים, ועד שהתרופה נגמרת החניכיים נרפאים. אני מאתר את החוקר, וממנו אני מגיע לרופא חניכיים שמקים קבוצת ניסוי לבדיקת התרופה.. וכך ניצלים לי החניכיים.
*
בחוג לספרות עברית באוניברסיטה בירושלים שמעתי שבימי הביניים היה למשוררי ספרד מילון לחרוזים. שנים רבות לאחר מכן אני ממציא אלגוריתם למלים מתחרזות, אך מתברר לי שמישהו כבר המציא תוכנה כזאת לפני, ושהוא מתגורר ברחוב שבו אני מתגורר.
*
ימים ספורים לאחר שנרצח ב-4 בנובמבר 1995 ראש הממשלה יצחק רבין כתבתי: אומרים שהרוצח בעצמו צורח אני האצבע על ההדק אתם היד. מי ששתק - על החזה טופח. מי שחינך - עומד נדהם. שאינו נכלם - נכלם שאינו נכלם. אשמה אופפת את כולם. דור שכולו חייב, שוזר מן הסיבות לרצח סיבים לחבליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה