מה שאחותי כתבה עליי

קטעים מן  הספר "מעולפת סיפורים" מאת מאיה טנג'י
הספר כולו ניתן לקריאה בלינק הבא:
https://meulefet.blogspot.com/

הקדמה

...כשאחי היקר, זאב, שעוזר לי כבר שנים בזיכוי הרבים, לחץ עלי שאתחיל לכתוב חומרים מקוריים – הקלדתי את הסיפורים...

זכר למחצית השקל

... סיפר לי אחי, הצדיק החילוני... שנקלע יום אחד לתחנה המרכזית, וישב כמה דקות לנוח על ספסל ליד השירותים הציבוריים. ניגשה אליו בחורה ושאלה אם יש לו שקל – כי יש לה רק מטבע של עשרה שקלים, והוא נתן לה בחפץ לב. כשיצאה אמרה לו: בעצם, מצאתי חצי שקל, קח. הוא סירב אבל היא התעקשה. כשעלה למעלה ראה דוכן של חבדניקים שמניחים תפילין לעוברים ושבים – ועל שולחנם מונחת קערה עם מאות מטבעות של חצי שקל. מוזר. אמרתי לו שזה לא מוזר בכלל, כמה ימים לפני פורים מקיימים את מצוות זכר למחצית השקל – והחבדניקים בוודאי זיכו את האנשים גם בקיום המצווה הזו, ואז אחי אומר בהשתאות: בעצם, גם אני קיימתי מצוות מחצית השקל...  

ד"ש מאבן עזרא

... ביום א', ר"ח אדר, כשסיימתי לעבוד עם אחי על הגהת השיעור, סיפרתי לו משהו חביב שקראתי מאבן עזרא, בפרשת משפטים, בעניין של לא להישבע. אומר הרב, שיש אנשים שכל כך רגילים בשבועות, שכאשר תשאל אחד כזה: על מה נשבעת עכשיו? הוא יגיד: "אני נשבע לך שלא נשבעתי...", ואחי סיפר שלפני ארבעים שנה, כשלמד באוניברסיטה, הוציא לאור כתב יד של האבן עזרא – והראה לי אותו באינטרנט בספריה הלאומית... ואמר שהוא מחובר לרב, יש לו קשר איתו. האבן עזרא חביב גם עליי ביותר, ומיד סיפרתי לו כהנה וכהנה סיפורים עליו, איך כאשר רצה לפגוש את הרמב"ם התחפש לחולה בבית החולים ליהודים שלו, וכשעבר הרמב"ם בבוקר לביקור חולים רשם דיאגנוזה, וחלף הלך לו. האבן עזרא ידע שהוא רק עושה את עצמו חולה – ושאל מה רשם הרמב"ם? ענו לו: המחלה – עניות, התרופה: חמישים זהובים – ועוד כהנה וכהנה סיפורים נהדרים על רבנו, שכל ימיו סבל מעוני, ואמר באחרית ימיו: לו הייתי יודע שכך יהיה גורלי – הייתי תופר תכריכים – אז אף אדם לא היה מת, או מוכר נרות – אז השמש לא הייתה שוקעת... בערב הלכתי לשיעור של הרבנית כוכבה, והיא פותחת ואומרת שהיום יום פטירתו של האבן עזרא, ועוד הוסיפה סיפורים. הייתי המומה, ואמרתי לה: אני לא מאמינה, אחי ואני דיברנו עליו כל כך הרבה היום. פשוט מדהים – צדיקים במותם נקראים חיים, ואחי החילוני שהוציא לאור ספר של אבן עזרא... קיבל ממנו ד"ש חם (תתעורר...)

הצדיק מזכיר את עצמו

... סיפרתי לאחי על התזמון המיוחד הזה, ואז הוא נזכר בשתי השגחות מתוקות שקרו איתו. כשהיה בן 16 קרא את הספר "תולדות הזמן האבוד". אימא קראה לו לאכול צהריים. הוא סימן את העמוד ב"זנב חמור", והלך לאכול. אבא ישב לשולחן וקרא עיתון, ואחי ביקש ממנו את המוסף הספרותי. זה מה שעניין אותו. והנה הוא רואה שבמדור החידות הביאו קטע מספר, ומבקשים ממי שיודע מהיכן לקוח הקטע שיכתוב ויזכה בפרס. הקטע שצוטט היה בדיוק הפסקה בה הפסיק בקריאת ספרו... מיד שלח גלויה וזכה בפרס: ספר צילום. ועוד סיפר שכאשר היה בין 6, אבא ניגש איתו לדוכן הפיס ואמר לו: אתה שולח לגמרי לבד, ואני עומד פה מרחוק. אחי שלח וזכה בסכום עצום של עשרת אלפים לירות. "החלפנו את המקרר מקופסת קרח למקרר אמתי, וקנינו לכולם פיג'מות"... ומאז הוא לא שלח יותר כרטיס הגרלה. אמרתי לו "זאב, אם יש לך כזה כשרון, אולי תשלח שוב?" והוא עונה: "לא. אין ממש צורך. אם יהיה דוחק אולי אחשוב על זה". אני רומזת שיש אנשים במשפחה שזכייה הגונה דווקא יכולה להועיל להם, והוא מתעקש: "אני לא רוצה לקלקל לאנשים אחרים את שמחת הזכייה אם אזכה במקומם". נו, מחשבה כזאת רק "הצדיק החילוני", כפי שאני נוהגת לכנות אותו, יכול לחשוב...

כי נפלתי קמתי

... בתקופת בין המיצרים השנה הרגשתי חנוקה לגמרי, הצער על בית המקדש שחרב, החום הכבד, מצב הרוח שלי היה ירוד ולא הפסקתי לקטר ולהתלונן. יום אחד הגעתי כרגיל לבקר את אימי. ביד אחת היתה לי שקית עם מצרכים, וביד השנייה שקית של נעליים שהבאתי לה לבחור מתוכן נעל בית נוחה. פסעתי בשביל המוליך אל ביתה, ודרכתי על חישוק פלסטיק קשיח שמשמש לאריזה. החישוק התרומם ונעל את רגלי השנייה. תוך עשירית השנייה מצאתי את עצמי על המדרכה, נופלת ישר על הפנים... השפה נפצעה ונזלו ממנה טיפות גדולות של דם, האף והסנטר חטפו חבטה. הייתי בהלם... שלפתי איזה סמרטוט והצמדתי אותו לשפה, וכך הגעתי לאימא, שנבהלה כהוגן. תוך כדי ההליכה אני זוכרת שחשבתי בעלבון: ריבונו של עולם, למה מכה בפה? מה אני כבר עושה – אני נותנת בו שיעורי תורה. אבל אחר כך, בחשבון מדוקדק יותר, הבנתי שלא רק שיעורי תורה יצאו מהפה הזה, אלא גם תלונות וקיטורים, וה' בחסדו העיר לי: בין המיצרים זו אמנם תקופה של צער, אבל לא של התבכיינות... התלוננת שהמצב על הפנים, ונפלת על הפנים... כשהגעתי לבקר את אחי, עדיין פצועה, הוא תהה: הרי הגעת לקיים מצוות כיבוד אם, ועוד הבאת לה נעליים, ושלוחי מצווה אינם ניזוקים... (חילוני חילוני, אבל הוא בעניינים...). אמרתי לו שחשבונות שמיים הם לא חשבונותינו, ומה שלנו נראה רע, יכול להתגלות כישועה גדולה...

ככה סת"ם

... אחי היקר, הצדיק החילוני, ביקש ממני שאנסה להסביר מהו ההבדל בין העולם החילוני שממנו באתי, לעולם הדתי שאליו הגעתי בחסדי שמים. עברתי באוטובוס ליד כיכר השבת, ועיני נחה על שלט פרסום: "מרכז סת"ם". ואז עלתה בדעתי המחשה לעניין ההבדל בין חילוני לדתי. בעולם החילוני משתמשים הרבה במילה סתם. סתם כי התחשק לי. ככה סתם. השימוש הנרחב במילה מצביע על תחושת הסתמיות בחיים החילוניים. המשמעות של הקיום לגמרי לא ברורה. ההבנה שיש ה' בעולם, והכל מתנהל לא במקרה אלא כי ה' רקם, בהשגחה פרטית מדוקדקת, הופכת את החיים לטעוני משמעות. וכך הסתם החילוני הופך בעולם הדתי לסת"ם – ספרי תורה, תפילין ומזוזות – כל היקר והקדוש.

להיוולד בכותל

... הצלחתי להגיע בפסח לברכת כוהנים בכותל. עמדתי במקום מוצל, היה מאד חם, והנה הופיעה השמש מאחורי חומת האבן ונמסתי... החלטתי שאת הברכה של המוסף אשמע כבר ברחבה החיצונית, והתחלתי לפלס את דרכי החוצה, עם עוד רבבות נשים שזו הייתה גם מטרתן – נתקלות בדרכן ברבבות אחרות שדווקא רוצות פנימה... בתוך הצפיפות המטורפת הזו, כשבעצם אני לא יכולה לזוז ופשוט זורמת עם הלחץ, פתאום מישהי אומרת: " אני מקווה שבבית המקדש העניינים יהיו קצת יותר מסודרים..." ואישה אתיופית חמודה לצידי אומרת: "אנחנו כבר בתוך זה, אז בואו נשיר" ומתחילה בהתלהבות: "דוד מלך ישראל חי וקיים". איך שלא יהיה, בסוף הלחץ משתחרר ונפלטים בהקלה לתוך הרחבה, שגם היא צפופה אבל לא עד כדי כך. כשסיפרתי לאחי על החוויה לפתע עלה בי הדימוי שלצאת מתוך ברכת כוהנים זה כמו להיוולד מחדש. גם בלידה יוצאים בלחץ... כשהתקשיתי לנשום מרוב הדוחק נזכרתי בבדיחה ששמעתי לאחרונה: אישה, מעולפת מניקיונות הפסח, אומרת לבעלה: "קשה לי לנשום, קשה לי לנשום" – והוא עונה לה בחביבות: "מה שקשה לך אל תעשי..."

למצוא את האבידה

... אימא שלי איבדה את טבעת היהלום שלה, טבעת יקרה כספית ורגשית. היא קיבלה אותה אחרי חמישים שנות נישואין לאבא ז"ל. אחי, בנו, כלתו ואני הסתערנו על הבית בחיפושים, בתוך הג'יפה של הכיור, להזיז הכל, להרים ולפשפש. נזכרתי בסגולה למציאת אבידה ואמרתי אותה: "הכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר את עיניהם" והיא פעלה במיידיות, מחדר השינה נשמעה צעקת שמחה של אימא: "מצאתי". הטבעת פשוט נפלה מהשולחן לריצפה. איזו שמחה, מרוב שמחה התנשקנו. בדרכי הביתה עלה בדעתי שהסיפור הקטן היומיומי הזה הוא בעצם משל בעל משמעות גדולה. כשהתרחקנו מתורה ומצוות איבדנו את טבעת היהלום – את הטבע היהלומי שהשם טבע בנו – את הנשמה. וכשמוצאים את האבידה – איזו שמחה, איזו הקלה. והיא מתנוצצת לה באלפי גווניה, יקרה לאין ערוך, ומרמזת: "תמיד הייתי כאן, רק לא ראיתם כי הייתם בחזקת סומין".

 מאמינים בני מאמינים

מספר לי אחי, הצדיק החילוני: "באתי כבכל יום שבת לבקר את אימי ואת שמוליק בעלה.
מאמינים בני מאמינים מספר לי אחי, הצדיק החילוני: "באתי כבכל יום שבת לבקר את אימי ואת שמוליק בעלה. ברגע שפתחתי את הדלת, עוד לפני שאמרתי שלום, שאל אותי שמוליק: "יש אלוקים?" עניתי לו: "בטח שיש, הרי כשאני באתי לעולם הוא כבר היה מוכן, לא אני בראתי אותו". שמוליק אמר: "בדיוק גם אני חושב כך". אימא יצאה אפופת שינה מהחדר. שאלתי אותה: "אימא, יש אלוקים?" והיא ענתה: "בטח, מה, אתה לא יודע? בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"...

מאפילה לאורה

... מאז ומעולם אני זוכרת את אמי חולמת בקול על "דירה מודרנית". הבית במקור חיים היה מקור מתמיד לתלונות: גדול מדי, אי אפשר להגיע לנקות את החלונות הגבוהים, הרצפה ישנה והבלטות מעוקמות. כשהיא נאלצה לעבור משם, אחי מצא לה דירה קטנה ואפלולית בתלפיות, וגם שם היא המשיכה להתלונן. יום אחד החליטו בעלי הדירה שהם רוצים לבנות – בבקשה לפנות את הדירה. אחי התקשר אלי והודיע שהוא עסוק – ועכשיו תורי למצוא דירה. נלחצתי. רק לחשוב על המעבר שלהם בגיל מבוגר כל כך עשה לי כאב ראש. הסתבר שה' החליט סוף סוף לפנק את האישה המתוקה הזו ולהגשים את חלומה. מעיתון שמצאתי אצלה התקשרתי למתווכת, שלקחה אותנו עוד באותו היום לראות את הדירה המקסימה, בבניין חדש עם מעלית וללא צורך לעלות אפילו מדרגה, עם מרפסת מוארת שפונה לפארק יפה, ונוף אל מדבר יהודה. ובעיקר מטבח חדש, מרווח ומאובזר. אימא נחתה במעונה החדש, ובדיוק במקביל נחתתי גם אני באתר של "קול הלשון" – ששם הפקדתי את כל שיעורי המוקלטים לזיכוי הרבים. הרגשתי שה' שידרג את שתינו בתזמון מופלא. אימא אורה עלתה מאפילה לאורה, ואני גדלתי בתורה...

ספרדי טהור

 אחי זאב נולד בא' באלול. עבור המשפחה הוא נולד בחמישי לספטמבר, ורק אני חוגגת איתו בתאריך העברי המיוחד כל כך. השנה הוא בן 69, ובגימטריה ס"ט. אמרתי לו: סוף סוף, אחרי 68 שנות אשכנזיות הפכת לספרדי טהור... לשנה.

שירת הלויים

... סיפר לי אחי שחלם שהוא נמצא בבית המקדש, שומע את שירת הלויים... יש שם תעלות מים שצבועות בצבעים שונים, והצבעים והשירה משפיעים על צורת הזרימה של המים. אחי, אמרתי לו, חילוני חילוני אבל אתה נשמה גבוהה.

שלא מהעולם הזה

בביקור האחרון אצל אחי הוא סיפר לי על רעיון שעלה בדעתו. בני האדם כל כך חפצים לדעת אם יש חיים מחוץ לכדור הארץ, משקיעים מיליונים בתשדורות לחלל החיצון, ולא מבינים שלמעשה הקב"ה הוא שמשדר לנו את שדריו, באמצעות התורה, ורק הצדיקים הם שקולטים אותם... כך אומר לי הצדיק החילוני, ומוסיף: "אני יודע שזה נשמע ממש כמו מחזיר בתשובה..."

הקדמה ללקט מתוך הספר: "נפשי יצאה בדברו"

... היה לי יום שהוקדש לכתיבה – וכשאחי, זאב, שמע שאני כותבת הציע שנעביר את החומר לקלדנית, ונפרסם אותו לזיכוי הרבים ברשת. ואכן נכנסו לקרוא בו אלפי אנשים.

 ברכת כוהנים

... אבי ז"ל היה כהן, ואחי שיחיה אף הוא כהן. הוא עדיין חילוני, למרות שבהחלט ניתן לראות שיש בו נשמה גבוהה, ונטייה ברורה לרוחניות, ואני מייחלת לרגע שאראה אותו בבית כנסת עולה לדוכן ומברך ברכת כוהנים. ואני אומרת לו: אני לא מבינה, איך אתה יכול לוותר על דבר כזה יקר? והוא עונה: יש הרבה דברים שאת לא מבינה...

דרכי שלום

אימא שלי, שתחיה, גרה בשלווה בשכונת מקור חיים בבית בודד מוקף עצים מגיל שמונה – עשרה עד גיל שמונים. עד שנכנסו קבלנים מרושעים, כרתו את כל העצים ומיררו את חייה עם בולדוזרים שחפרו בורות ענק, ורעפים שהסירו מה"חלק שלהם" באותו בית (מעין הסיפור בגמרא על הנוסע באוניה שקדח בתאו וכשהתרעמו עליו אמר: מה אתם רוצים, בשלי אני קודח(... אחי פתח איתם מלחמת עולם עם עורכי דין והכל היה מסובך ומכוער והתמשך והתמשך עד ש... אימא הזמינה אותם למטבחה, ובדרכי נועם, כוס תה ועוגה, שכנעה אותם שיתנו משהו והיא תלך לדרכה לשלום, והם השתכנעו והעניין נפתר. היא עברה לגור בדירה שכורה בארנונה ואמרה לי: פעם קראתי ספר "החיים מתחילים בגיל 40", אני אכתוב על "החיים מתחילים בגיל 80"... אומרים על התורה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" וזה מתאים גם לאורה, אימא שלי החמודה, והלוואי שנזכה כולנו להחכים וללמוד לפעול בדרכי שלום.

השגחה או צירוף מקרים

... סיפר לי אחי, שהוא עדיין חילוני אבל עוסק בהשפעת התנ"ך על חיי היום – יום... שחקר את עניין ארבעת היסודות בפרק הראשון של בראשית, וכשיצא לצילומיו הדבר הראשון שראה במושב אחורי של מכונית, זה את ספר בראשית פתוח בדיוק בעמוד שבו עסק. "איזה צירוף מקרים", אמר אחי, ואני עדכנתי אותו: "השגחה, קוראים לזה השגחה אחי, ה' מדבר איתך".

ושבו בנים

... לאחרונה ביקרתי אצל אחי, שהוא חילוני למהדרין. זה היה יום הולדתו הששים וארבע, והוא שר את "החיפושיות" When I’m 64 ופתאום הצהיר, זה היה באמצע הרחוב: "ששים וארבע בגימטרייה דוס (בניקוד חסר), נראה לי שהשנה אני אחזור בתשובה...". הייתן צריכות לראות אותי, לא מאמינה למשמע אוזני, בהתלהבות: "יש, אמן, כן יהי רצון" ומה עושה ה'? הוא מציע לי שאבוא אליו להדפיס את השיעור, והוא יכניס אותו לבלוג (כי אני מבינה בדברים האלה כמו תרנגולת באסטרונומיה...) ו"במקרה" נושאי השיעור של אלול, ר"ה ויום הכיפורים עוסקים בענייני תשובה, והנה כעבור ארבעה ימים מיום הצהרתו הוא מקבל בביתו שיעור תורה פרטי על פרשת השבוע וענייני הזמן, מגיה אותו ומצרף מצילומיו. אם זו לא סייעתא דשמייא, הרהרתי לעצמי, אז מה כן? ופתאום נפל לי האסימון: ששים וארבע בגימטריה ס"ד – סייעתא דשמייא... אז הנה, אחי היקר, מושיטים לך יד משמים "כי ימינו פשוטה לקבל שבים". ההצעה שלי אליך – תתחבר לבית-כנסת, ועלה והצלח במסילה העולה בית-אל.

ירושלים

...ירושלים היא הנשמה של העולם, ואומר ה' שבגאולה האחרונה היא תהיה אבן מעמסה לכל העמים – כולם ירצו אותה, וסביבה תתחולל המלחמה הגדולה, ואחריה שלום גדול)… אחי כתב שיר אהבה לירושלים: רוב רובי מים, והמים שבי הם המים של ירושלים. זה מה שטעים לתאים, אתם הם בטוחים. מחוץ לירושלים מתחילים געגועים. לא לנופים, לא לאנשים – למים... למים של ירושלים.

... כל אחת מאיתנו יודעת מעצמה. כשאת שמחה – את עפה. שום דבר לא קשה. וכשהלב כבד, אפילו לשטוף בלטה זה קשה (נזכרתי, כשאחי היה ילד אימא ביקשה ממנו שישטוף את הבית, והוא ביקש 5 גרוש על כל בלטה … אז היא ויתרה על הרעיון).

שבועות

... ושוב נראה כמה יפה קשורים ענייני הזמן והפרשה. מתחילים את חומש במדבר, וחז"ל אומרים: וידבר ה' אל משה במדבר סיני. למה במדבר סיני? מכאן שנו חכמים: בשלושה דברים ניתנה התורה: באש, במים ובמדבר. באש מנין? שנאמר (שמות יט') "והר סיני עשן כולו". ובמים מנין? שנאמר (שופטים ה') "גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים". ובמדבר מנין? "וידבר ה' אל משה במדבר סיני". ולמה ניתנה התורה בשלושה דברים אלו? אלא מה אלו חינם לכל באי העולם, כך דברי תורה חינם הם, שנאמר (ישעיה נה') "הוי כל צמא לכו למים". דבר אחר: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני, אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה, ולכך נאמר במדבר סיני (מדרש רבה ס"א). מה יש במדבר? יצא לך להיות פעם במדבר? אין בו הסחת דעת, רואים רחוק עד האופק, ויש שקט, שקט נפלא שבו אפשר לשמוע את ה' מדבר. אומר הפסוק: "ימצאהו בארץ מדבר... יצרנהו כאישון עינו" – מתי אדם זוכה לשמירה הזו של ה'? כשהוא מרגיש כאדם במדבר, שמבין בבדידותו שאין לו על מי לסמוך כי אם רק על ה'. במדבר אין מותרות, דברים מיותרים, ורומז לכך שרק מי שבורח מחיי מותרות יכול לרכוש תורה. אחי כתב שיר על המדבר והרי הוא לפניכן, מדבר בפני עצמו: המדבר הוא חופו של האין. אין עץ שמסתיר, שגונב את העין. אין רעש, אין טעם, ואין מה למשש. רק כך ניתן לשמוע מה שאלוהים דורש, ולכן מבראשית ויקרא במדבר שמות דברים. שנים ארוכות שהלכתי לבד במדבר רוחני. נחשים, עקרבים, חיות רעות וצמא נורא, עד שהנשמה שלי צעקה, בשבועות לפני 15 שנה, וה' שלח לי את אישי הטוב, שאחז בידי ולקח אותי למים...

סיעתא דכוכביא

... יומיים לפני חנוכה נפטרה הרבנית האהובה שלי כוכבה. בסוף השבעה לקחתי את המפתח של בית הכנסת ונכנסתי לנעליים הקטנות-גדולות שלה, להמשיך את השיעור לעילוי נשמתה. לקבל שיעור שבועי קבוע זו מתנה גדולה מה', והודיתי לו, עצובה ונרגשת. אבל חוץ מזה, עדיין כלום לא זז, וכשפניתי לאחי ואמרתי לו שאולי נחפש שוב עבודה בגלאט-ג'ובס, אמר לי: לא, אני לא מסכים שתעבדי, תמשיכי בהשתדלות בכיוון שלך... פרנסה עלינו בינתיים, עוד סימן ברור משמים.  

קבלת עול מלכות שמים

... פעם נכחתי [בבית אמי] שם בשעת צהריים. שמוליק היה עייף ונכנס לישון. ואז שמעתי אותו בקול אדיר מקבל עול מלכות שמים: "השם הוא האלוקים, השם מלך, השם מלך, השם ימלוך לעולם ועד..." זה היה מרטיט, מרגש עד דמעות. בזכותו אימא מדליקה נרות שבת. היא אומרת לי: כמה מצחיק איך שהוא מתפלל, הוא אומר "מודה אני" בלילה... בכל אופן, שמוליק מתפלל בדרכו, הוא התפלל על בת אחי שתזכה בעבודה שרצתה בה מאד, ואכן קיבלה אותה. אחי, ששמע על כך, ביקש משמוליק בשבת, כשביקר אצלם, שיתפלל גם עליו. הוא הוציא לאור ספר שירה, ורוצה שעיתונאי יכתוב על הספר. ביום ראשון התקשר אליו עיתונאי שרוצה לכתוב כתבה. התפילה נענתה מיידית... אמרתי לשמוליק: טוב לדעת שיש לנו צדיק נסתר במשפחה, שתפילותיו נענות... כשהתחלתי את דרכי בזיכוי הרבים אמר לי אחי אני מתפלל להצלחתך במרפסת. תדעי לך שתפילת חילוני נשמעת בשמים. כל כך מופתעים שם מכך שהוא מתפלל שאומרים: תנו לו מיד את כל מה שהוא מבקש...

אבינו שבארץ ובשמים

...אבא עצמו ביקש שאעשה את השיעור. איך? ביום ג', כ"ח באדר א', מסרתי שיעור על הצדיקים וחזרתי הביתה. ישבתי עם עצמי ועלו בי מחשבות להכין שיעור על אבא. לא ידעתי אם זה מתאים, אבל לקחתי מחברת והתחלתי לרשום זכרונות – והייתי איתו זמן ממושך. למחרת אמרתי לעצמי: בעצם, מה היה התאריך אתמול? וגיליתי שהיה בדיוק מוצאי הירצייט. (במודעות שלי הירציט הוא חודש אחרי – באדר ב', אבל כ"ח באדר הוא אכן יום הירצייט). התרגשתי. ממש ראיתי בחוש שנשמתו של אבא הגיעה והזכירה את עצמה. יש לי הרגשה שבאמצעות השיעור הזה הנשמה שלו מבקשת לעשות תיקון, ואולי באמצעותי לבקש מחילה מבוראה. עוד טלפטיה משפחתית מדהימה היתה כשאמרתי אחי שאני רוצה להכין שיעור, והוא אמר: "תני לי לנחש – שיעור על אבא"...

אחרי השואה אבא איבד את האמונה. הוא כל כך כעס שלא רצה לשמוע מה' ומיהדות. כשאחי רצה לעלות לתורה בבר-מצווה אמר לו: ה' לא נמצא בבית הכנסת, אבל כן זכר להגיד לו שהוא כהן...

לאחר פטירתו של אבא קיבלנו ממנו מספר דרישות שלום. לאחר השבעה הייתי בביתו של אחי ודיברנו על הכיתוב שעל המציבה. תמונה של אבא, שעמדה על השידה שעונה אחורה, נפלה קדימה, ואין אפשרות שתיפול כך אלא אם כן נדחפה. שנינו היינו המומים, מרגישים שאבא נוכח ומודיע לנו שהוא כאן...

אחי סיפר לי לפני כמה ימים חלום מדהים: הוא חלם שרואה את אבא בחניון תת קרקעי, מניח ידיו על עיניו וקורא בזיע וברטט: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה" אחד", במבטא של לשון הקודש, גירסא ד'ינקותא. התרגשתי עד דמעות, באמת? אבא קורא קריאת שמע? אחי אמר בחיוך: "בחיי חיותו הוא לא הסכים להכיר בה' אחרי מה שעבר בשואה, כנראה שאחרי שעלה למעלה הדברים נראים אחרת".