יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

1952-1


אני מאמין שאלוהים רואה אותי מהשמים דרך הגג והקירות, ואפילו כשאני במקלחת.

ככל שאני קטן יותר פרחי השדה נראים לי גדולים יותר. במיוחד אני אוהב את הדמומית קטנת הפרי שאותה אני מכיר (בטעות) בשם "דם המכבים".


דמומית קטנת פרי

*
דני, ידידי הקרוב בשנות הילדות, משכנע אותי לשתול קילוגרם סוכריות בגינה כדי שיצמח לנו עץ שיספק לנו סוכריות במשך כל השנה. העץ מספק לנו נמלים במשך כמה שבועות.


*
משכרו הזעום כשוטר במשטרת ירושלים מצליח אבי לרכוש עבורי אופניים חדשים עם שלושה גלגלים. בו ביום באים ילדים גדולים ממני בכמה שנים, שלא הכרתי, ומבקשים שאתן להם לעשות סיבוב... וכך נעלמים האופניים.

*
שני אחים, קרובי משפחה, גדולים ממני בכמה שנים, לוקחים אותי לקנות גלידה במסעדת מרקוביץ, ליד ברכת ירושלים, במושבה הגרמנית, ושוכחים אותי שם בלכתם. שוטרי ניידת משטרה מוצאים אותי בוכה במרחק כקילומטר משם. -מה שם אביך? הם שואלים. -“אבא" אני עונה. "איפה אתה גר”? -“לא יודע, אבל אבא שלי שוטר, והמספר שלו 3243”. תוך דקות ספורות מגיע אבי ולוקח אותי הביתה בניידת משטרה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה