1975-2

במילואים על גבול ישראל מצרים, אני לומד ספרון קטן של הפילוסוף הגרמני אדמונד הוסרל על מגדל תצפית בגובה ארבעים מטר.

*

ביום 23 אפריל 1975 אני מגיש עבודה סמינריונית שעוסקת בקשר שבין ספרות לפילוסופיה: "קריאה בסיפור 'ילדותו של מנהיג' לאור הפילוסופיה המוקדמת של ז'אן פול סרטר . בעקבות העבודה הזאת אני חושב שהקשר שבין ספרות לפילוסופיה הוא החיים, וכשאני מגיע  ל"לימוד", שלוש שנים מאוחר יותר, אני מרגיש שהגעתי למקור חיים. 

*

בעקבות כתבה בטלוויזיה על מאות פעוטות שנפצעים מדי שנה מרדיאטורים בעלי זוויות חדות, אני ממציא רדיאטור שטוח. אני מייצר מכשיר אחד שכזה בעזרת בעל מלאכה, ומעניק אותו במתנה לאגודה לתרבות הדיור בירושלים. המנהל שם מספר לי שניסה לעניין בהמצאתי את משרד השיכון, אבל אלה חוששים שהורי אלפי הילדים שכבר נפגעו יתבעו אותם. לאחר כשנה אני שומע שמפעל רדיאטורים החל לייצר הסקות שטוחות, כנראה בלי כל קשר אלי. 

*

בשנה השלישית של לימודי הפילוסופיה שלי באוניברסיטה העברית בירושלים אני לומד במשך חודש לקראת בחינה על משנתו של וויטהד עם בחור בשם גדי. גדי נותן לי לקרוא את ספרו הראשון של קסטנדה, ומרוב התלהבות נדמה לי שאני קורא את הספר תוך יממה אחת.

1976

אני נוהג לקחת את בני בן השנה, שיר, ל"טיפוס סלעים" ליד ביתנו, שיתחשל...

1977

מדי שבת אני ואשתי הולכים ברגל במשך כשעתיים מביתנו בשכונת גילה עד לבית הורי בשכונת מקור חיים, בירושלים, כאשר בני, שיר, על כתפיי ומעין, בתי, בחיקי. כמה שנים לאחר מכן כולנו הולכים בשבתות לבית הורי ב"שיווי משקל" על פסי הרכבת.

*

אני מלמד את בני (בן השלוש) לשיר את שירה של רחל לפי הלחן של  חנן יובל: "פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר,. קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַי".