אני מבקר בחנות הספרים "מסדה" במרכז ירושלים שבה עבדתי שנים אחדות קודם לכן. בעלת החנות, צילה אהרוני, היא אמו של דובי אהרוני, שכתב את השיר הידוע "עין גדי". ידידת נפש שלה, שמבקרת לעתים קרובות בחנות, ואשר את דעתה אני מעריך, מציעה שאקרא את ספרו של אוספנסקי "החיפוש אחרי המופלא". הספר מכשף אותי. אני שם לב שבעמוד הפתיחה כתוב שתרגמה אותו מאנגלית חבורה של חוקרי משנתו של גורדייף. אני מספר על כך לאשתי, שמספרת על כך לידידתה, וזו מציעה שנפנה ליוסי בן גל. יוסי בן גל מסכים לפגוש אותנו ומכיר לנו בהמשך את יוסף ספרא.
*
במפגשים הראשונים איני מסוגל לשבת על הרצפה ב"ישיבה מזרחית" (ברגלים משוכלות). אני היחיד שיושב על כסא, תוך שאני משנה תנוחה מדי כמה דקות. לאחר כמה שנים אני נוהג כבר לשבת שעות על הרצפה ב"ישיבה מזרחית" מבלי לקום כלל ממקומי, אפילו לא כדי ללכת לשירותים.
*
בחצי השנה הראשונה בקבוצת "הלימוד" יש לי כאבי בטן ושלשולים. אחרי שנה בורח לי החום מהגוף, ואני מסתובב במשך שנה במעיל, כולל בקיץ.
אירועים חשובים בחיי שקורים בסמיכות ליום הולדתי: לידת נכדי עילאי באותו יום שבו אני נולדתי, לפי התאריך העברי, התחלות של שנות הלימודים בעממי ובתיכון, גיוס לצבא, חתונתי ב 30 באוגוסט 1970, הולדת ילדי... והפגישה שלי עם "הלימוד"... שאני רואה בה מתנה שהעולם העניק לי ליום הולדתי השלושים.
*
כשבני מתחיל לדבר אשתי ואני כותבים את החכמות שלו במחברת. למשל: "כשאני הולך ירושלים הולכת - כשאני עומד היא עומדת"; או: "הזבוב מדגדג את החלון". באחת ממחברותי כתוב שבהיותו בן שנתיים שאלתי אותו "אתה הבן שלי?" והוא ענה: לא, אני הבן שלי!". כשמעין נולדת אנחנו כותבים גם את החוכמות שלה: אמא, "תנגבי לי את הדּמעות" (דל"ת בחיריק). אשתי מסבירה לה שאומרים דמעות בשוא. מעין: "נשארה עוד דמעה אחת" (דמעה בשוא).
*
ביני לביני אני קורא את שמותיהם של שיר ומעין, ילדי, בסמיכות: שיר-המעין או מעין-השיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה