בלילה בו אבי נפטר, לפני שנודע לי שנפטר, אני חולם שהוא מבקש ממני לשקם בחצר ביתנו את הגינה שאהב כל כך, ולהניח שם כסא אבן בצורת כסא פלסטיק. במהלך ימי השבעה מתגייסים בני המשפחה לשקם את הגינה, אבל אמי איננה מסכימה לרעיון של הצבת כסא אבן בגינה. כשאני מספר את החלום לידידי האמן איצי שוורץ הוא מבקש את רשותי להשתמש ברעיון, ומפסל בגינתו את הכיסא מפלסטיק באבן כOBJET TROUVE
אבי, מרדכי ברקוביץ, נפטר ביום 12 מרץ 2002 לאחר למעלה מעשר שנים שבהן היה מרותק לכסא גלגלים וחולה במחלות שונות. בימיו האחרונים כבר רצה מאד למות, כך שכאשר נפטר אני מרגיש שעלי להודות בשמו לרופאים (על שלא גילו יעילות יתר ולא דחו את מותו) ותורם לבית החולים סכום כסף קטן. מאז אני מקבל מהם לפחות פעם בשנה בקשה לתרומה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה