המחלקה שלי בטירונות
אני (משופם) עומד חמישי משמאל
אמיל גרינצוויג יושב שני משמאל בשורה האמצעית
עלי מוהר יושב חמישי מימין למטה
יוסי שחם עומד ראשון משמאל
בטירונות, אני פונה אל מפקד הכיתה שלי בשמו הפרטי, ונשלח לעמוד על חבית ולצעוק במשך עשר דקות את המשפט: "אין נוקבים בשמו של המפקד אלא אם כן המפקד עצמו נוקב בשמו של המפקד".
*
בטירונות, בתחרות סיום לימוד מעבר מסלול מכשולים, אני מחליט להריץ את גופי בשיא המהירות. אני מגיע ראשון אבל מאושפז למשך כמה ימים עם חום גבוה. בחדר בידוד שוכב לצדי בחור ממוצא ארגנטינאי שיש לו חום גוף קבוע של 38 מעלות, הוא אומר לי שהוא מסוגל לאשפז את עצמו לפני כל מאמץ חריג, אבל הפעם הוא באמת חולה. גם "באימון המתקדם" בנחל המוצנח אני מתחרה עם עצמי כמה ק"מ אני מסוגל לסחוב אלונקה בלי להתחלף, ושובר מדי פעם את השיא של עצמי.
*
בטירונות אנחנו מקבלים פקודה לכתוב למשפחותינו. אני שולח להורי מכתב נדיר וקצר: "אצלי הכל בסדר, באהבה, זאבי". גם אבי אוהב לקצר, ובגלויית התשובה שלו הוא כותב: "שמנו את הגלויה שלך בויטרינה, באהבה, אבא".
*
סבתי שולחת לי לטירונות חבילת ממתקים שאליה צרפה גלויה ועליה הכיתוב: "נשיכות, [במקום נשיקות] סבתא". פעם השאירה לי אמי פתק: "הלכתי להנה" כשהתכוונה לומר שהלכה לדודתי חנה, שגרה בשכונה סמוכה. הכרתי עולה חדש שכתב מסעית במקום משאית.
*
בחמישי ביוני, ממש ביום סיום הטירונות, אחרי שכבר החזרנו את הציוד הצבאי, פורצת מלחמת ששת הימים, ובלי לעזוב את הבסיס אנו מצטיידים מחדש ויוצאים לכיוון רמת הגולן. ליד קיבוץ תל קציר מפגיזים אותנו הסורים והמג"ד שלנו, שלמה חלמיש, נהרג. לאחר מכן אנחנו שוהים כמה שבועות בקיבוץ אלומות. ידידי אמיל גרינצוויג מנבא שייקח עשר שנים עד שיהיה שלום עם מצריים. (ההסכם נחתם אמנם ב-26 במרץ 1979 אבל ביקור סדאת בישראל היה ב 19 לנובמבר 1977).
*
במהלך השירות הצבאי אני מוצא את עצמי עם כמה חברים בתל אביב לכמה שעות חופשיות. חברי מחליטים ללכת לסרט, ואילו אני מחפש את מועדון השחמט הידוע "לסקר". אחד השחקנים שם, שגדול ממני בכמה שנים, מציע לי לשחק "על כסף". אני מסכים בתנאי שאם אני אנצח לא ישלם לי. אני מנצח. בצאתי אומר לי אחד הנוכחים שמעולם לא ראה את יריבי מפסיד. לדעתו ההצעה המוזרה שלי, שלא לשלם לי אם אנצח, בלבלה אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה