אני מאחור (ממושקף) בקורס צניחה
מלפנים ידידי עוזי קליבנר
אחד החיילים במחלקה שלי ב"אימון המתקדם" בנחל המוצנח נותן את השעון שלו לחייל אחר, אומר לו: "קח זמן: שתי דקות", ומתחיל ללכת מכות עם חייל שלישי. אחרי שתי דקות הוא בוחר לו קרבן אחר, ואז מגיע תורי, אבל לפני שהוא מזמין אותי להתמודד איתו אני בועט לו בברך, והוא נופל ארצה. לאחר מכן הוא חברי הקרוב לכל אורך ה"אימון המתקדם".
*
בשנת 1962 אני מצטרף עם ידיד, עולה חדש מרוסיה, למועדון קליעה בתלפיות. מאוחר יותר בצבא אני נחשב לצלף (יחסית לאחרים). אחד מחברי המחלקה שלי אומר שאני החייל הכי טוב בצה"ל כי אני החייל הכי טוב במחלקה שלנו (כנראה בגלל הצליפות), שהיא הכי טובה בפלוגה, שהיא הכי טובה בגדוד (נח”ל מוצנח), שהוא הכי טוב בצנחנים, שזה החייל הכי טוב בצה"ל.
*
באחת הצניחות מסתבכים חבלי המצנח שלי בחבלי המצנח של הסמך מ"פ. איני נבהל ואני מצליח להפריד את שני המצנחים. רק כשאני רואה את פניו של הסמך מ"פ, כשאנו נוחתים על הקרקע במרחק מטר אחד מהשני, אני מבין שניצלנו שנינו ממוות.
*
שיא העייפות: אני רץ בשורה של חיילים שיורים קדימה תוך כדי שינה.
*
לאחר אימון פשיטה שבמהלכו הלכנו עשרות קילומטרים, אני נרדם בגשר שעל נחל אופקים. אינני שומע שמשאיות לקחו את הפלוגה. אני קם מאוחר בבוקר לבד במדבר והולך בעקבות סימני הגלגלים של המשאית עד שאני מגיע לגדר של בסיס צבאי. קופץ מעליה. אוכל בחדר האוכל. תופס טרמפ חזרה לבסיס שלי. נשכב על המיטה מתחת למזרון ונרדם. כשאני מתעורר מגיעים חיילי הפלוגה שחיפשו אותי כל היום, מלאים אבק עד כדי כך שהם מנקים זה את עיניו של זה עם מברשות לניקוי נשק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה