ביציאת פסח לחמישה ימים לחירבת עלקת שבהרי יהודה עם קבוצת הלימוד הראשונה אני רואה פתאום מטוס שעובר נמוך מעלינו ברעש מחריש אוזניים, תמה איך לא שמעתי אותו קודם לכן, ומבין שרעש המחשבות חזק יותר מרעש של מטוס. מאוחר יותר אני שם לב שגם כשאני אוכל גלידה אני שם לב ל"ביס" הראשון ול"ביס" האחרון, וביניהם ההתרכזות במחשבות מסתירה את טעם הגלידה.
*
לפני היציאה לחירבת עלקת יוסף ספרא מציע שהיציאה תהיה בלי הילדים ואני מתעקש שהילדים יצאו אתנו. בסופו של דבר הילדים יוצאים אתנו, ואני מבלה בחברתם שעות רבות. בין היתר כמה מן האבות שבינינו שרים להם יחד שירי ערש. אני גם מלמד את הילדים להקים לעצמם בית משפט לצורך פתרון הסכסוכים ביניהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה