אני עוזב את "הלימוד" ומתעורר כמה פעמים מדי לילה על מנת לרשום את חלומותיי. יש לי חלום חוזר שאני נגרר על גדר תיל ובית החזה שלי נקרע, אבל זה לא כואב. אני גם כותב שיר על חווית העזיבה: עלי נושרים מעלי וקר לי בגזע וחם לשורשיי.
*
ב"לימוד" אני נתקל ברעיון של טיול בלי תכלית, שמבליט לי עד כמה כל הליכה שלי מיועדת להשיג משהו. רעיון זה מתגלגל לסיפור שאני כותב בשנה הראשונה לאחר עזיבתי את "הלימוד". סיפור זה מתחיל במלים: "הנה אני כותב, מתחיל משהו, אין לי כיוון, אין לי ראשי פרקים". (הסיפור לא פורסם).
סיכום מצב: ביחד עם עזיבת "הלימוד" אני עוזב גם את הרעיון שיש לי סיכוי להתפתחות רוחנית, ומנסח זאת בקצרה במלים: גאולה לא לי...לא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה