יום רביעי, 5 בינואר 2011

2009-3




יזמי נדל"ן כרתו את עץ האורן הזקן (שהיה כבן שמונים) בבית הורי במקור חיים 34, ירושלים. בבלוג שלי "השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל" אני כותב עליו את ההספד הבא: ... "גדל לו בשלווה עץ אורן זקן, רחב צמרת וירוק עד. כשהיינו ילדים נהגנו לשבור חתיכת קליפה שלו ולשפשף אותה על המדרכה עד שיצאה לנו ספינה, שאותה ניסינו להשיט באמבטיה. הוא היה זה שהכיר לי את תולעי טוואי התהלוכה. בצלו ישבתי עם אבי להתבונן בצפרים שחוסות בין ענפיו ולהקשיב לזמרתן. כשבני היה ילד הוא טיפס על האורן ולא ידע איך לרדת ממנו בחזרה. על גזעו הרחב קשרה אמי את חבל הכביסה שלה... והתבדחנו ואמרנו שהחבל מחזיק את האורן שלא ייפול..."

*
אחת מחברות קבוצת הלימוד שבה השתתפתי מפרסמת בהוצאה פרטית ספר אודות האופן שבו היא מבינה את הלימוד. אני עוזר לה לערוך את הספר על פי שיטת הפסקאות שפיתחתי. אני גם מציע את שם הספר "דיבור לעניין", כמעין מחמאה למחברת על יכולתה לדעת מתי לדבר (או לכתוב) ומתי לשתוק, על מה לדבר (או לכתוב) ועל מה לא, איך לומר את הדברים... כל אלה דורשים קשב, שהוא מלה נרדפת ללימוד.


*
בני, שיר, מבקש שאחבר שיר על סמל המגן דוד כדי שיוכל להלחינו. כאשר אני מגיש לו בית אחד הוא טוען שזה קצר מדי, כך שאני כותב בית נוסף. השיר מסכם את ההיסטוריה של סמלנו הלאומי. הבית החוזר שלו הוא: "המגן דוד הוא שלנו, המגן דוד הוא איתנו, יש מגן דוד לכולנו וכל אחד מאתנו הוא מגן דוד". בני מלחין את השיר ושר אותו בלווי גיטרה. בסופו של התהליך אנחנו מקליטים את השיר ומעלים אותו ליוטיוב.

אשתי ציירה ואני צילמתי


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה