החדר שלי ערב הריסתו בידי יזמי נדל"ן, 2010
לקראת שחרורי מצה"ל אבי בונה לי חדר קטנטן במרפסת ביתנו. בחדר יש מיטה קטנטנה ושולחן כתיבה קטנטן, שעליו מכונת כתיבה שאבי קנה לי. אני שולח לרדיו תסכית שעוסק ביחסים בין חיילים חילוניים לחייל חרדי במוצב של צה"ל במלחמת ההתשה. לאחר כמה חודשים אני מקבל את התסכית בחזרה עם מכתב דחייה קצרצר שחתום עליו, להפתעתי, דודו של ידידי הקרוב.
*
אני פותח חשבון בנק ומאותו יום ואילך אין לי משיכת יתר.
*
בראיון קבלה לחוג לספרות עברית אני נשאל מדוע אני רוצה ללמוד ספרות ופילוסופיה. אני עונה שמה שמשותף לשני מקצועות אלה הוא שהם הערות לחיים, ומה שמעניין אותי הוא להבין את החיים.
*
אני נשוי מזה ארבעים שנה לדלית. נפגשנו בחורף 1969 בספריה הסמינריונית של החוג לספרות עברית בגבעת רם. היא עישנה סיגריית "נדיב". ביקשתי ממנה סיגריה. סיפרתי שעד לפני חודשים אחדים עישנתי "נדיב" בקיבוץ. היא סיפרה שהיא מקבלת את הסיגריות האלה מאחותה שמתגוררת בקיבוץ בצפון הארץ. על צווארה היה כרוך צעיף צמר ארוך. אמרתי לה שהיא מזכירה לי את הנסיך הקטן. בימינו סיפור כזה הוא בלתי אפשרי, כי אסור לעשן בכניסה לספריות. בינתיים גם החוגים למדעי הרוח עברו מגבעת רם להר הצופים.
*
חמי שואל אותי איך אני מתכוון לפרנס את בתו אחרי שנתחתן. אני עונה שאיני יודע ושאיני מודאג.
*
בחתונה שלי, באוגוסט 1970, אני מחזיק בכיס החליפה ספר שירים של אברהם שלונסקי שעליו אני אמור להיבחן למחרת במסגרת לימודי באוניברסיטה.
*
לאחר החתונה אני משנה את שמי מברקוביץ לברקן כאשר האותיות הראשונות מייצגות את שם המשפחה שלי, ואילו האותיות האחרונות מייצגות את שם המשפחה של אשתי- "קופנהגן”.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה